מכון שילה, הרב הרצוג 25 | טלפון: 03-5328114 |פקס: 03-5326316|אימייל: machonshilo12@gmail.com 

הפסיכולוגיה היא מדע, מתחום מדעי החברה המנסה לטעון טענות אמת ביחס לנפש האדם, ולמצוא יישומים לסיוע לאנשים במצוקות נפשיות. כדי לנסות לדייק באופן מדעי הפסיכולוגיה לא משתמשת במושגים מסורתיים של נפש,רוח, נשמה וכ'ד, אלא במושגים של אישיות,התנהגות, חשיבה, רגש הניתנים יותר להגדרה אופרציונלית וכימות. הפסיכולוגיה מתמודדת עם הבעיות המוכרות בפילוסופיה של המדע להגיע לאמת, או למציאות כפי שהיא, והיא מנוסחת בתיאוריות,אותן ניתן לאשש או להפריך מהניסיון האמפירי.

 

לכן, אין כיום פסיכולוגיה יהודית כמו שאין גם פסיכולוגיה נוצרית פרוטסטנטית. הפסיכולוגיה מתפתחת בהשפעת התרבות של העוסקים בה, ויונקת ממקורות תרבותיים שונים. אכן, עד היום ההשפעה הגדולה ביותר הייתה תרבות המערב. לדוגמה, הפסיכואנליזה הושפעה מהמסורת ההומניסטית ואקזיסטנציליסטית, מהרציונליזם ומהפוזיטיבזם הלוגי, אשר אפיינו את הפילוסופיה המערבית של ראשית המאה ה-20. רוטנברג חשף גם את היסודות הנוצריים פרוטסטנטים אשר השפיעו על הפסיכולוגיה בכלל, והפסיכואנליזה בפרט.

 

חשיבות עבודתם של פרופ' רוטנברג ואחרים היא הניסיון לאזן ולהשפיע ממקורות היהדות על הפסיכולוגיה. פרופ' רוטנברג בעבודה תיאורטית ואינטלקטואלית מקיפה ומדהימה, מנסה לנסח פסיכולוגיה יהודית מתוך הפרשנות רבת הפנים של חז"ל, רעיונות החסידות והפיתוח של בובר בגישה הדיאלוגית. הוא מנסח ארבעה תחומים של הפסיכולוגיה היהודית:

 

פסיכולוגיית העקידה

ההיבט הבין-דורי, כנגד תסביך אדיפוס המנחה את פרויד.

 

פסיכולוגיית התשובה

ההיבט התוך-אישי, ה"שלחון"-הלחנה מחדש של העבר, כנגד הדטרמיניזם של פרויד.

 

פסיכולוגיית הערבים

ההיבט הבין-אישי, אלטרצנטריות כנגד האגוצנטריות המאפיינת את הפסיכואנליזה

 

פסיכולוגיית הפרד"ס

ההיבט העל-אישי כקשר בין הצד הרציונלי והמיסטי רוחני של האדם, כנגד הרציונליזם של פרויד.

 

קיימת חשיבות רבה ביניקה ממקורות היהדות לתיאוריות הפסיכולוגיות, ואולי אף לפיתוח אסכולה דיאלוגית יהודית בפסיכולוגיה אך אין צורך "לגייר" את הפסיכולוגיה

 

מה שקובע או יקבע את כוחה של כל תיאוריה הוא לא השייכות האתנית והדתית, כזו או אחרת, אלא פרמטרים אקדמיים, ובעיקר משקלה הקליני בסיוע לאנשי מקצוע לטפל טוב יותר באנשים הסובלים ממצוקות נפשיות, ובעיות תפקודיות והתנהגותיות. נקודת המוצא והמבחן המשמעותי של הפסיכולוגיה היא הקלינית מעשית ולא הרעיונית. כאשר הפסיכולוגיה קשורה או נוגעת לפרמטרים נוירו-פיזיולוגיים המשפיעים על התנהגות האדם, או כאשר מדובר בפסיכופתולוגיה מובהקת, קיימת הסכמה רחבה שזה התחום בו פסיכולוגים ופסיכיאטרים הם הקובעים, בדומה לרופאים. ההתקדמות הרבה בחקר המוח, זיהוי מקורות גנטיים למה שעבר נחשב כנובע מסיבות פסיכולוגיות, ופיתוח תרופות פסיכיאטריות חדשניות הרחיבו את התחום. אך עדיין חזק המעמד של תיאוריות האישיות והפסיכותרפיה, אשר למרות הניסיון לעגן אותן בניסיון הקליני נשאר בהם מרכיב ספקולטיבי, והן בהחלט נוגעות בעניינים של אמונות ודעות, ומשפיעות על הפרקטיקה. לכן החשש של רבנים שטיפול פסיכולוגי עלול להשפיע לרעה על התנהגות דתית ומוסרית, ועל אמונה וערכים, יש לו על מה להתבסס, וחשוב להתמודד ולמצוא פתרונות לנושא.

 

המתח בין פסיכולוגיה ורבנות לא נובע רק מעניינים של אמונות ודעות אלא משינויים ותמורות בעולם המודרני של מבנה מערכות החינוך והקהילה, מוקדי השפעה, תחרות, תחומי חפיפה וכ'ד. חשוב להיות מודעים לכך, ולעשות אבחנות מדויקות מתי הבעיה היא עקרונית וערכית, ומתי מעשית תפקודית. מי עושה מה, מתי ואיך. אין פסיכולוגיה ייחודית של פסיכולוגים דתיים, ואין פסיכותרפיה מיוחדת לציבור הדתי. מכון שילה בעצם הקמתו מציע מעבר ממטפיסיקה, מאידיאולוגיות גדולות, מאידיאות ודתות, לפרקטיקה הפשוטה, כיצד לסייע לאנשים במצוקה רגשית ונפשית, ובעיות התנהגות ותפקוד וסימפטומים שונים. הטענה שלנו היא מינימליסטית ופשוטה- טבעי שפסיכולוגים דתיים שומרי מצוות, מהמגוון הקיים בציבור הדתי, ישכילו להבין טוב יותר את הציבור הדתי, ויצליחו לתקשר טוב יותר עם רבנים, בחינוך ובקהילה כדי ליצור מערכת תמיכה וסיוע פרטניים וקהילתיים טובה יותר. למרות עמדה מקצועית וציבורית זו, עדיין אישיותו של המטפל והאינטגרטי שלו, חשובים יותר מהשתייכותו המגזרית במניעת השפעה אמונית זרה למטרות הטיפול. הנייטרליות והאובייקטיביות של הפסיכולוג, אשר הייתה מאבני היסוד של הפסיכואנליזה, היא יחסית ולא מוחלטת.

 

מושג האובייקטיביות המדעית ספג מהלומה בתקופה האחרונה דווקא ממדעי הטבע הנחשבים כמדעים המדויקים. בתיאוריות הפיזיקאליות המודרניות נקודת התצפית של המדען היא מרכיב חשוב בתיאוריה, על אחת כמה וכמה בתחום מדעי החברה. התיאוריות המודרניות בפסיכותרפיה מדברות על הסובייקטיביות המטפל המשפיעה על יחסי המטפל-מטופל, והבאת המטפל את רגשותיו ועתים אף ערכיו דעותיו היא חלק חשוב בטיפול. בעבר, גישה כזו נתפסה כגלישה חמורה הפוגעת בטיפול, היום זהו חומר לליבון ועיבוד בטיפול, בתנאי שהמטפל לא מנסה לכפות ולהשפיע על ערכיו ואמונותיו של המטופל.

 

במקביל, קיימת היום הבנה שהנייטרליות של המטפל, אשר בעבר הוצבה כיעד אידאלי, היא בלתי ניתנת להשגה. המטפל כבן אדם בעל ערכים ואמונות משלו, רגישות ורגשות משלו, אישיות משלו, נוכח בטיפול לעתים באופן ישיר וגלוי, לעתים בעקיפין ובאופן סמוי, גם כאשר הוא פועל מתוך גישה דינמית. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בייעוץ, הכוונה והדרכה. עדיין השאיפה בטיפול היא לנייטרליות יחסית של הפסיכולוג, ובזה הוא נבדל מייעוץ חינוכי ומייעוץ רבני, בו ההשקפה היא חלק אימננטי ומשמעותי בעבודת הייעוץ. בתיאוריות החדשניות ( "העצמי" של קוהוט, וההתייחסותי של מיטשל), מדברים על האמפתיה של המטפל כתחליף המהותי לנייטרליות, המייצגת עמדה אתית בסיסית של האכפתיות לזולת ועל האחריות לאחר (במושגים של לווינס). מרכיב חשוב בטיפול פסיכולוגי הוא החוזה הטיפולי, תיאום צפיות ומסגרת של כללים, וגבולות של זמן ומקום ברורים וקבועים. סמכות המטפל היא היום רכה יותר, פחות היררכית ויותר שוויונית והדדית. נעשה מאמץ גדול יותר להתאמת מטפל למטופל, החוזה הטיפולי יותר גמיש ונתון לדיאלוג ומיקוח, בתחילת הטיפול ולעתים במהלך הטיפול, וזה משמש חומר חשוב לטיפול עצמו.

 

הגישה המערכתית מחייבת יותר התייחסות בראש ובראשונה למשפחה, ובהמשך לקהילה. במסגרת זו יש חשיבות ליצירת קשר ודיאלוג עם רבנים כגורמים ודמויות משמעותיות, ומניעת השפעות לא רצויות לגורמי הפנייה כתוצאה מטיפול פסיכולוגי. החשש מטיפול כגורם משפיע לרעה על התנהגות דתית ניתן לליבון ומניעה ע"י דיאלוג, התאמת מטפל למטופל, חוזה ויצירת תנאים מתאימים לטיפול. התקופה היום בשלה יותר למעבר לפרקטיקה ולגישה מקצועית פלורליסטית ופחות דוגמטית, על רקע האווירה האינטלקטואלית והתרבותית. המאה הקודמת התאפיינה במלחמות עולם ממש ומלחמות גדולות בתחום האמונות והדעות, והיום יש יותר פתיחות וסובלנות למגוון התרבותי, והמפגש בין רבנים ופסיכולוגים לצורך תיאום מעשי מתאפשר באווירה תרבותית נוחה יותר.

 

הכוונה לא ל"שביתת נשק" אלא לגישה פלורליסטית המכירה בצורות חשיבה ופעולה שונות העשויות לסייע לאנשים במצוקה נפשית. "פלורליזם חלש"- כהגדרת הפילוסופים, שלא אומר שאין אמת וודאות מוחלטים, אלא משיקול אפיסטמולוגי, של מגבלותינו כבני אדם לתפוס ולהבין את המציאות הנפשית, אנו נזקקים לנקודות מבט ולדרכי פעולה רבים ומגוונים. עבודת ייעוץ וטיפול פסיכולוגית דורשת אישיות מתאימה, השכלה והכשרה מקצועית ייחודית. חשוב להגדיר ולמסד את ההכשרה ובהתאם לרמת ההכשרה לקבוע גבולות מי מוסמך למה ומתי. לכן רבנים המסוגלים ומעוניינים לעסוק בייעוץ וטיפול פסיכולוגי צריכים לעבור הכשרה מתאימה. יש מרחב ומרווח מסוים בו האדם הנאיבי (הליימן) יכול לתרום באופן משמעותי, לעתים בפני עצמו, לעתים כמשלים לאיש המקצוע, וכאן יש מקום וחשיבות גם לרבנים אשר לא עברו הכשרה. האתיקה נמצאת מחוץ ובתוך הטיפול. בפסיכולוגיה התפתחה אתיקה מקצועית אשר חלקה מעוגן גם בחוק, כמו חוזה טיפולי, סודיות, חובת דיווח, מסגרת מקום וזמן וכללי התנהגות מקצועית. גם ההתערבות הייעוצית הרבנית צריכה לקבוע כללי אתיקה, ולא לסמוך רק על ההלכה והדת.

 

 

מאת: ד"ר צבי מוזס

כנס בנושא: הצגת דילמות וטענות יסוד ביחס לפסיכולוגיה ויהדות