כניסה לחיי הורות היא סיפור מרוכב שמשנה את חייו של ההורה הצעיר מקצה לקצה.
הורות יכולה להיות מלווה בתחושות ורגשות שליליים כמו לדוגמה הורים יכולים להרגיש רגשות אשם שהם לא הורים טובים ומצד שני, בתחושה של כפיות טובה כאשר ילדיהם חשים כלפיהם רגשות שלילים למרות המאמצים הרבים שהם משקיעים בגידולם.
ילדים מצד שני, פעמים רבות ירגישו כי מגיע להם, חייבים להם וההורים הם אמצעי לסיפוק הצרכים שלהם ותחושה זו עשויה ללוות אותם גם בגילאים צעירים ובוגרים יותר.
רגשות ותחושות אלו עלולים לגרום למבוכים רגשיים ללא מוצא שבהם גם ההורים וגם הילדים מרגישים פגועים.
בצד החיובי שלה, הורות יכולה להוות קרקע פוריה לצמיחה וגדילה.
כשם שההורים צריכים ללמד את ילדיהם ולהעניק להם כישורים ולסייע להם להתפתח, גם הילדים מסייעים להוריהם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם.
כאשר מבינים את תפקיד ההורות ניתן לעבור ממצב של מערכת יחסים הבנויה על עיקרון של שולט ונשלט למערכת יחסים של למידה והתפתחות משותפת.

חברות בין ילדים להורים

כיצד אם כך, הורים וילדים יכולים ליצור קשרי חברות והאם בכלל הורים וילדים צריכים להיות חברים?
לפני כעשרים שנה הגישה החינוכית השתנתה ומומחי חינוך החלו לקדם את הרעיון שהורים צריכים להיות חברים של הילדים שלהם וכי הורה צריך לשכנע את ילדיו ולא לדרוש מהם או להכריח אותם.
גישה זו גרמה לבעיות רבות במשפחות, הורים לא ידעו להציב גבולות וילדים חשבו שהכל מותר להם.
הורים חשש להעניש את ילדיהם בכדי לא לאבד את החברות בינהם ואילו הילדים למדו לנצל את הפחד הזה ולעשות מניפולציות על הוריהם.
על פניו נראה כי הרעיון של חברות בין ילדים להורים לא מביאה למערכת יחסים בריאה יותר. ולכן נשאלת השאלה: האם באמת זה מה שהורים וילדים צריכים?
התשובה היא שבעזרת תקשורת טובה ניתן להתגבר על המכשולים השונים ולבסס יחסי חברות טובים בין ילדים להורים.
הדרך היא שהורים כן צריכים להעביר לילדים שלהם נורמות התנהגות ולהתעקש על העמידה בהם.
הם צריכים להסביר מדוע דברים מסוימים אסורים אך, בין אם הילד הבין את ההסבר או לא, ההחלטה הסופית צריכה להיות של ההורה.
הורים צריכים לנהל דו שיח פתוח עם ילדיהם ולא לשמש רק כרודנים שמטילים גזרות והחלטות.