"אני לא מצליחה להירדם, המחשבות לא עוזבות אותי, לא יכולה לתפקד ככה"

"לא מסוגל לקום מהמיטה, כלום לא מצליח לי, לא יודע איך אעבור את היום הזה..." 

 

אנשים רבים חשים במהלך חייהם עצב, חוסר חשק ועייפות. תחושות אלה כשלעצמן הינן טבעיות, וצפויות. עם זאת, ישנם אנשים אשר החווים תחושות אלה לעיתים קרובות, למשכי זמן ארוכים ובעוצמות גבוהות, המלוות לפעמים בתחושות חרדה. תסמינים אלו יכולים להוות גורמים המרכיבים הפרעה נפשית השייכת אל קבוצת הפרעות מצב רוח. הפרעה זו מכונה "דיכאון".

 

"דיכאון" הינו שם כולל לטווח רחב של הפרעות מצב רוח ירוד ברמות שונות ונפוצה ביותר בעולם. מחקרים מצביעים על ממוצע של כ-4% הסובלים מדיכאון בעולם, כאשר בישראל הנתונים מצביעים על אחוזים מעט יותר גבוהים. מבחינה סטטיסטית לנשים סיכוי גבוה יותר לסבול מדיכאון מאשר גברים.

 

כאמור, דיכאון הינה תחושה רווחת ואנשים רבים סבלו במהלך חייהם מדיכאון. בשל היות ההפרעה נפוצה נכתבו אודותיה שירים וספרים רבים. אחד מיני רבים הוא שירו של מיכה שיטרית – "באביב":

 

נַעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה

בָּאָבִיב, בָּאָבִיב

בֵּינְתַיִם שֵׁב תַּחַת עֵץ הַקְּלֶמֶנְטִינוֹת

זֶה עוֹנָתִי, עוֹנָתִי

 

קַבֵּל אֶת הַדִּין זֶה נוֹפֵל מִלְמַעְלָה

תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה גֶּשֶׁם, תַּחְשֹׁב שֶׁזֶּה חֹרֶף, וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה

נַעֲבֹר אֶת הַחֹרֶף וְאַחַר כָּךְ נִרְאֶה

בָּאָבִיב, בָּאָבִיב, בָּאָבִי…

 

אולם, בשונה מטענתו של המשורר, אין צורך לקבל את הדין. דיכאון הוא תופעה מוכרת הניתנת לטיפול. ראשיתו של התהליך הטיפולי בתהליך אבחוני.

 

בכדי לאבחן קיומו של מצב דיכאוני יש צורך להיפגש עם איש מקצוע מומחה בבריאות הנפש: פסיכיאטר, פסיכולוג קליני, או עובד סוציאלי קליני בעל ידע וניסיון בתחום בריאות הנפש. אין להסתפק בקביעת קיומו או אי קיומו של דיכאון, וישנה חשיבות מכרעת גם לרמת חומרתו. רק אחרי קביעת רמת ההפרעה ניתן יהיה לסרטט את קווי הטיפול לו נזקק האדם הסובל. כך לדוגמה, לדיכאון יכולות להיות גם מקורות ביולוגיים כגון חוסר איזון הורמונאלי, ועל איש האבחון יהיה להעריך את מידת היתכנותו של מצב זה.

 

הסובלים מדיכאוןמצביעים על שינויים בטווח רחב של תפקודים משמעותיים אותם ניתן לחלק לשלושה חלקים: הפיזיולוגי, המנטאלי והקוגניטיבי.

 

בתחום הפיזיולוגי:

שינויים בתיאבון (הפחתה או הגברה), שינויים בשינה (ריבוי או מיעוט), התגברות תחושת כאב פיזי, עייפות וחולשה, וכן תחושה של חוסר אנרגיה עד נטייה לפעילות איטית.

 

בתחום המנטאלי:

תחושות של עצב, נטייה לבכי או לתחושת ריקנות וקושי לבכות, חוסר ערך עצמי ואשמה. בנוסף, הסתגרות חברתית, אדישות ואובדן עניין בתחומים שהיו מהנים בעבר.

 

בתחום הקוגניטיבי:

קשיים בריכוז וקבלת החלטות, מחשבות של ייאוש עצב, מחשבות על מוות או אף מחשבות ותוכניות אובדניות.

 

אפשרויות הטיפול הקיימות:

אופציות הטיפול האפשריות מושתתות על תפיסות שונות החלוקות לגבי מקור הדיכאון, וניתן להצביע על שלושה אפיקים עיקריים: טיפול קוגנטיבי התנהגותי, טיפול דינמי וטיפול תרופתי.

 

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT):

שיטה זו גורסת כי מקורן של תחושות דיכאון וחרדה הינן בחשיבה שלילית המשפיעה על תפיסתו העצמית של האדם. לפיכך טיפול CBT יתמקד בשינוי הרגלי חשיבה הרסניים.

 

טיפול דינמי:

הטיפול הדינמי מניח כי בבסיסן של כל דיכאון קיים אובדן כלשהו, אשר מתבטא בהתנהגות ותחושה של אבל ושכול. בדרך זו מטרת הטיפול תהיינה הבנה וחיפוש אחר מקורות האבל ועיבודן, לצד מציאת דרכי עיבוד וביטוי שאינן הרסניות.

 

טיפול תרופתי:

התפיסה הביולוגית רואה את מקורות הדיכאון כחוסר איזון פיזיולוגי בעיקר על חוסר מוחי של סרוטונין ונרואודרנלין, והטיפול נועד לאיזון מצב זה. על פי חוק, טיפול תרופתי נגד דיכאון ניתן רק על ידי פסיכיאטר או רופא משפחה. לעיתים קרובות נעשה שילוב בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי על מנת להגיע לתוצאות מקסימאליות.

 

רוני הולנדר היא עובדת סוציאלית קלינית.

דיכאון

מכון שילה, הרב הרצוג 25 | טלפון: 03-5328114 |פקס: 03-5326316|אימייל: machonshilo12@gmail.com