מכון שילה, הרב הרצוג 25 | טלפון: 072-3921836 |פקס: 03-5326316|אימייל: machonshilo12@gmail.com 

זהות ונטייה שייכות לרשות הפרט

הפסיכולוג מחויב למטופל, הרב מחויב לאלוהי המטופל

טיפולי המרה מקובלים היום בין אנשי המקצוע כטיפולים בעייתיים ומסוכנים, במיוחד אם הם נעשים ע"י מי שלא הוכשר כראוי בתחום בריאות הנפש.

 

הסערה שפרצה בעקבות הריאיון של דנה וייס עם שר החינוך החדש הרב רפי פרץ הציפה את השיח הציבורי בנושאי הנטייה המינית והזהות המינית.

 

שיח אלים, גס, רווי הכללות סטראוטיפיות, שלא מוסיף מאומה לצעירים המתמודדים עם הנושא. שלא בטובתם גם הפסיכולוגים הוכנסו לדיון, וטיפולים פסיכולוגים רגישים קבלו סטיגמות של המרה, או תמיכה וקבלה של הנטייה ההפוכה, שחור או לבן, מזיק או מועיל. 

 

והשאלה שאני שואל את עצמי כמי שמכיר מקצועית את הנושא מקרוב, וחווה את הרצף של הנטיות המיניות, וההתמודדות המייסרת של אותם צעירים שפונים לטיפול, האם להביע עמדה ואמירה. או שמא ו"המשכיל בעת ההיא יידום".

 

על רקע הבחירות המיותרות הקרבות, השיח הציבורי שוב מתחמם ומתלהט, ומתחרה בקיץ החם ממילא. דנה וייס היא מראיינת מיומנת אשר הצליחה רבים וטובים להפיל בפח הציבורי, והרב פרץ נפל בידיה כפרי בשל ליצור אייטם ציבורי מיותר ומופרך.

 

טיפולי המרה מקובלים היום בין אנשי המקצוע כטיפולים בעייתיים ומסוכנים, במיוחד אם הם נעשים ע"י מי שלא הוכשר כראוי בתחום בריאות הנפש. מה גם שמי שנמצא על הרצף של נטיות ההומוסקסואליות היותר מובהקות, אין היום שום שיטה רפואית או פסיכולוגית מוכרת אשר יכולה לשנות הרב רפי פרץ היה אמור לדעת זאת, ולא מאוחר לומר זאת במפורש גם היום. מצד שני זכותו וחובתו לבטא את העמדה הדתית והשמרנית ביחס ליחסי מין הומוסקסואליים בצורה  ברורה, וראוייה להשמע בשיח הציבור, במיוחד ע"י רבנים. גם שר חינוך במדינת ישראל רשאי להביע עמדה כזו, מבלי לקבל דירשות פיטורין מיידיות.

 

 

החברה הישראלית אמורה להיות פתוחה למיגוון הדעות בנושא. אותה סובלנות שדורשים אירגוני הלהט"בים מהחברה בכללה, כולל דתיים ורבנים, נדרשת מהם כאשר רב מביע עמדה הילכתית או חינוכית השונה מעמדתם. האלימות המילולית בה הותקף השר איננה ראוייה, ולמרבה הצער היא נשמעת מהם לעתים תדירות מדי, מה שלא משרת  את החברה הישראלית בכלל, ולדעתי גם פוגע בהם עצמם, ובמאבקם הציבורי הראוי להכרה וזכויות חברתיות. זה לא פוטר את השר מלהסיר את "עננת ההמרה" על ראש הציבור הדתי, והעקשנות שלו היא לא במקום.

 

 

מבחינה מקצועית נוער וצעירים החשים מבוכה, בלבול ורגשות סוערים סביב נטייתם המינית, כמו גם מסיבות אחרות, רצוי שיפנו בעצמם, או יופנו לטיפול פסיכולוגי, רגיל, ע"י אנשי מקצוע שהוכשרו לכך. מנסיון רב שנים אכן רבים מהנוער והצעירים הדתיים, או הוריהם, מבקשים מהמטפל לעשות מאמץ לשנות את נטייתם. חשוב לומר להם ולציבור שטיפול פסיכולוגי איננו מוכוון מטרה כזו או אחרת, ואין למטפל שום פטנט או כוח מיוחד להשפיע על הנטייה.

 

אני מקפיד לומר זאת בתחילת כל טיפול כזה, כדי למנוע  צפיות לא מציאותיות. מטרת הטיפול היא לשפר את מצבו הרגשי של המטופל ואת דרכי ההתמודדות שלו, שזה אתגר לא פשוט למי שחווה נטייה הפוכה, דתי כחילוני. גם החברה החילונית בחלקים רחבים איננה סובלנית להומוסקסואליות, והורים לא מאושרים לשמוע בשורה כזו, גם כאשר הם מתעשתים, ומכילים את הנושא. למרות השינוי המהותי באווירה הציבורית כלפי להט"בים וארגוניהם, עדיין ברמת הפרט זו נחווית כבעיה.

 

הטיפול הפסיכולוגי אמור להיות מותאם נקודתית למטופל הפונה. המטפל מקשיב ושומע , ברגישות ובאחריות, ובודק בזהירות עם המטופל איפה הוא נמצא ברצף של הנטייה.

 

כמובן זה תלוי גיל, שלב בחיים, בשלות מינית ורגשית,. המטפל מקשיב גם לרצונו של המטופל לשנות, או לאי רצונו, לתחושתיו מה יקרה לו בעתיד הקרוב והרחוק, החרדה והדיכאון שלעתים מתלווה לגילוי הפנימי. עבודת הטיפול היא לבדוק מה ניתן או לא ניתן לשנות, מה ההשלכות, ומהי הדרך הכי מתאימה לו להתמודדות. לכל אחד יש את מבנה האישיות שלו, האופי, הכוחות והיכולות, ויחד בטיפול נבדקת צורת ההתמודדות המתאימה.

 

מנסיוני המקצועי ראיתי רבים, וכל נסיון להכליל ולהסיק מסקנות כוללות נידון לכישלון. הרבה פעמים גם במהלך הטיפול ישנן הפתעות, לכאן ולכאן, ולעתים גם בעתיד לא תמיד התוצאות הן מה שחשבנו, המטפל והמטופל, שיקרה. לכן שיח הציבורי מכליל ומכוון אג'נדה חברתית פוליטית כזו או אחרת, הוא  לא נכון, לא מדוייק ומפספס את העיקר.העיקר להחזיר את בעיית הנטייה והזהות המינית לרשות הפרט, ולנקות את האווירה הציבורית.

תיוג: