מכון שילה, הרב הרצוג 25 | טלפון: 072-3921836 |פקס: 03-5326316|אימייל: machonshilo12@gmail.com 

הבעיות החדשות ישנות בקהילה הדתית לאומית העלו את הצורך בייעוץ של רבנים ופסיכולוגים, ובשאלה מה ומי עדיף על מה, האם קיים קונפליקט ותחרות, או שני גורמים המשלימים זה את זה.נושאים כמו משפחה, זוגיות ונישואין, מציאת בני זוג, בעיות זהות בכלל ובזהות המינית בפרט, וחשיפה לסמים ואלכוהול בהשפעת החילונים, מעסיקים רבות את הציבור הדתי לאומי. על רקע זה מתחדדת הדילמה המודרנית של מקומו ותפקידו של הרב בקהילה. היותו סמכות רוחנית והלכתית היא נתון ראשוני, אך ידוע שהרב בקהילה משמש גם כתובת וגורם לייעוץ בבעיות אישיות, לעתים רגשיות ואינטימיות, לעתים תפקודיות, ועד לרמה של זוגיות נישואין והורות. תפקידו ותפקודו דומה לעתים קרובות לעו"ס, פסיכולוג, לעתים עד הגבול של תחומים פסיכיאטריים, בהם הוא פועל על פי השכלתו התורנית, האינטואיציה האישית והשכל הישר. מצד שני, העולם המודרני פתח אנשי מקצוע כמו ע"וס, יועצים חינוכיים ופסיכולוגים אשר קבלו השכלה אקדמית והתמחות פרקטית בנושאים אלו. מציאות זו מעלה את השאלה איזה יעוץ עדיף, ומהם היתרונות והחסרונות של זה לעומת זה, האם ניתן לסמן תחומים וגבולות, האם ישנם תחומי חפיפה ותחרות, והאם ניתן להגיע להסכמות ביחס לשיתוף פעולה לטובת הסיוע לציבור הדתי.

 

עד עתה אין מסגרת ברורה המגדירה תחומי אחריות, גבולות ונוהלי עבודה, ומה שקורה נתון ליד המקרה או לרצון טוב והשכל הישר. לעתים זה לא תמיד מספיק. האתגר המעשי הוא להגיע למודל קהילתי מוסכם של תחומי אחריות, על מנת שרבנים ואנשי מקצוע ישלימו אחד את השני ויתנו מענה הולם לציבור הדתי. על מנת להשיג אותו יש צורך לפעול בתחום התיאורטי, בהמשגה ובשפה משותפת, ובתחום המעשי בהכשרה ובניית מסגרות משותפות. בשטח קיימות יוזמות מקומיות להידברות בין רבנים ופסיכולוגים, עדיין באופן מפוזר, לא תמיד סיסטמאתי, ועדיין ללא הכרה ואחריות של הממסד הרבני והמקצועי. היוזמה של שיתוף מקצועי בין רבני צוהר ומכון שילה-שירות יעוץ לציבור הדתי, בתחום ההפניות הדדיות ושיתוף פעולה, הורחבה לשיתוף עם המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, וכולן נרתמו להקמת מסגרת חדשה. ראשיתה ימי עיון ודיון, והמשכה לימודי תעודה לרבנים המתעניינים ועוסקים בייעוץ וטיפול. בעתיד הרחוק יותר פיתוח חקר והוראת "פסיכולוגיה רבנית". היעד הוא הכשרת תחום מיוחד של "רב-פסיכולוג", בדומה למסגרת הקיימת באוניברסיטאות בארה"ב ביחס לאנשי דת נוצרים. קובץ המאמרים המוצלח "החיים כמדרש"- עיונים בפסיכולוגיה יהודית לכבוד פרופסור מרדכי רוטנברג,, אשר יצא בסדרה"יהדות כאן ועכשיו" בהוצאת ידיעות אחרונות וספריית חמד, מצביעה על תזוזה משמעותית גם בתחום הרעיוני והתיאורטי. עדיין אוסף של זוויות והסתכלויות חלקיות, השוואת מושגים והשפעות אשר היו בעבר לאנשי דת ומדע, אשר ניתן לקוות שבעתיד תתפתח לתיאוריה חדשה של פסיכולוגיה יהודית ופיתוח של פרקטיקה מתאימה. ברקע ההיסטורי עדיין מהדהד הקונפליקט והמתח בין יהדות ופסיכולוגיה, אשר התחדדה בדור הקודם בהשראת הפסיכואנליזה מדרשו של פרויד. הפסיכואנליזה אשר ינקה את מקורותיה מהתפתחות הפילוסופיה והפסיכולוגיה בתרבות המערבית, התבססה על הדטרמיניזם ןעל הזיקה בין הביולוגיה והפיזיולוגיה ובין הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה. התרומה המשמעותית של הפסיכואנליזה הייתה קיומו של הלא מודע, וכתוצאה ממנה התנהגויות לא רציונאליות לכאורה, לעתים הרסניות לאדם עצמו ולזולתו. הפסיכואנליזה ראתה ביצרים הבסיסיים של מין ותוקפנות, כבסיס של התפתחות האישיות. מבנה האישיות הוגדר ע"י הפסיכואנליזה כמבוסס על האיד, האגו והסופר אגו. הסופר אגו כתת מבנה האחראי על הערכים והמוסר הוא תוצר של התרבות המשפיע על האדם מבחוץ, ודרך חינוך והזדהות עם הדמויות ההוריות הראשוניות, דהיינו האם והאב, מופנם והופך למרכיב חשוב באישיות. בהמשך פותחו תיאוריות האגו והעצמי כמבנים הבסיסיים באישיות, ושנו מעט את הדגש על התפתחות האישיות. לפי תיאוריה זו האמונה הבסיסית ברוח האדם ו"בצלם אלוהים" הם מושגים משניים, מעין מבנה על, ולא ראשוני. מהות האדם לפי הפסיכואנליזה שונה ממה שנתפס ומחז"ל. שיאו של הקונפליקט הוא למעשה חיבורו של פרויד "משה האיש ואמונת הייחוד", בה קושר פרויד כתרים ליהדות כמישלחמה בעוז רוח ובהצלחה בתרבות האלילית, אך מנגד פתחה מודל של אל אידיאלי, אידיאליזציה של דמות האב, הסובלת פיחות ערך בתסביך האדיפאלי. האלוהים לפי גישה זו איננו אלא אידיאליזצית יתר והעצמה של האב אשר הכזיב את הילד בהתבגרותו והתפתחותו, ואיננה אלא תחליף, לעתים מוצלח בשירות האגו והתפקוד, ולעתים מוגזם המביא לאמונות שווא ואשליות. אולי פתרון אינטלקטואלי ורגשי מוצלח יותר לאלילים בתרבויות הפרימיטיביות, אך בס"ה אשליה, וברוח מרקס לפי פרויד ניתן לומר שהדת איננהאלא "אופיום להמונים".

 

רבים טרחו לזהות יסודות דומים ושורשים יהודיים בתורתו של פרויד, היהודי המתבולל מוינה. הטענה הייתה שהפסיכואנליזה חוברת למאמר חז"ל של "יצר לב האדם רע מנעוריו", והדגישו שהלא מודע קיים כבר בתורת המוסר של ר' ישראל מסלנט. הפיתוח של הרב וולבה ב"עלי שור" לעבודת האדם על העצמי, היא בבחינת חקר האדם של היסודות העמוקים והלא מודעים, הדוחפים אותו להתנהגויות לא מוסריות. החידוש היה שגם ברע יש שורש טוב הפועל לתיקון העצמי. תנועת החסידות מרדה באינטלקטואליות ובהתפלפלות יתר של ה"מתנגדים" תלמידי הגאון מוילנא אשר הדגישו את הפלפול בתלמוד. בהמשך ר' חיים מוולוז'ין והמסורת בריסק חדשו את החקירה והאנליזה של ההלכה, וזיהוי השורשים והיסודות של ההלכה. לעומתם, החסידות חברה ליסודות הקמאיים והפרימיטיביים של האישיות, ושמה דגש על הרגש ועבודת ה' בדבקות רגשית ללא שאלות וקושיות. אמונה טהורה וישירה, ושימוש בצדיק כדי להידבק בה'. השוואות אלו נסו לקשור בין רעיונות של הפסיכואנליזה והיהדות. למרות זאת, האינטואיציה האינטלקטואלית הייתה שהפסיכואנליזה במהותה היא שונה ומתנגדת לתפיסת האדם ביהדות. שיא ההתבטאויות היו של רבנים כמו הרב אלחנן וסרמן מגדולי אגודת ישראל בדור הקודם אשר הגדיר את הפסיכולוגיה כ"מדע כופרני", ובמקביל הרב סולובייצ'יק מגדולי רבני הציונות הדתית אשר טען שאם הפילוסופיה מתעמתת חזיתית ובגלוי עם היהדות, הרי שהפסיכולוגיה חותרת תחתיה בשקט. כלומר, הטיפול הפסיכואנליטי מפרק וממוסס את האמונה הדתית. הדים להשקפות כאלו עדיין רווחים בין רבנים. חברו לכך ההתייחסויות הפסיכולוגיות בעיקר בפרקטיקה, לתופעות כמו מתירנות מינית לסוגיה, אוננות והומוסקסואליות, אשר חדדו והחריפו את הקונפליקט. גם בנושאי זוגיות ונישואין פסיכולוגים נתפסו כסובלניים ולעתים מעודדים גירושין ופירוק משפחות, ולא מתייחסים בחומרה הראויה למתירנות מידת ובגידות. למרות שרבים מהרבנים מכירים בערך המעשי של הפסיכולוגיה לסייע נפשית לאנשים, הם רואים בפסיכולוגיה האקדמית בת מתחרה הסותרת ונוגדת יסודות הלכה והשקפה יהודית. על רקע זה התפתח יחס חשדני ולעתים עוין של רבנים כלפי פסיכולוגים, ואילו הפסיכולוגים פתחו עמדה מתנשאת ומזלזלת הרואה בדת ככלל, וברבנים כפרט גורמים פרימיטיביים הנשענים על ידע מועט, מיתוסים ואמונות שווא. לכך יש גם השלכות כלכליות ופוליטיות של עמדות כוח והשפעה על הציבור. רבנים חוששים לשלוח לפסיכולוגים שמא יכרסמו באמונתם הדתית, יעודדו אותם ליתר עצמאות ואי ציות להלכה, וחלילה "יחזירו אותם בשאלה" עד כדי חילוניות ממש. הפסיקה של הרב פיישטיין מגדולי הרבנים החרדים בארה"ב מתירה ללכת לפסיכולוג, רצוי מאמין ושומר מצוות, ובתנאי שיתנה אתו שלא יעסוק בעניינים של אמונות ודעות. מהצד השני, פסיכולוגים חוששים מנוקשותם של רבנים אשר מגבירים את רגשי האשמה ואת הלחץ הנפשי,ולא נותנים מספיק מרחב לסובייקט לבטא את רגשותיו ועולמו הפנימי הייחודי. ההלכה כמסגרת מחייבת מסייעת לשים גבולותברורים, אך עלולה לתת תחושה של מחסום רגשי ולצמצם את המרחב הטיפולי.

 

לשם כך אני מציע להניח כמה יסודות לליבון והתמודדות:

 

א. היסוד הראשון בליבון ובירור רעיוני ותיאורטי הוא "צניעות אפיסטמולוגית"- כלומר הכרה במגבלות השכל וההכרה האנושית, וההבנה שישנם צורות שונות לסייע לאנשים במצוקה נפשית, ודרכים שונות להתפתחות האישיות. הכוונה שרבנים יאפשרו מרחב פרשנות רחב יותר למקורות חז"ל ויתנו מרחב הלכתי ומקום להתייחסות להתנהגויות שונות. לעומתם, על הפסיכולוגים להכיר במגבלות היכולת של תיאוריות מדעיות לספק אמיתות מוחלטות על הבנת נפש האדם. הפסיכולוגים, בעיקר הצעירים שבהם, מייחסים לעתים לתיאוריות של מדעי החברה אמת מדעית, הרבה מעבר למה שנכון לראות גם מנקודת מבט מדעית מודרנית, ונוטים לזלזל בגישות אחרות כשרלטניות ופרימיטיביות. הפרשנות למקורות יש לה כללים משלה,וגבולות גיזרה, והפסיכולוגיה הנשענת על יסודות התרבות המערבית-נוצרית אף היא מורכבת מתיאוריות אישיות שונות ומגוונות. השאלה היא האם בתחום הביניים האפור ניתן לקשור ולגשר, ומגישה בסיסית של "צניעות אפיסטמולוגית" להסיק צניעות מקצועית פרקטית" . גישה זו עשויה להביא להבנות והסכמות. ומעל לכל, הבנה שלא תמיד ביכולתנו לעזור בכל מצב ומקרה, והכלים העומדים לרשותנו הם תמיד מוגבלים, ויש מקום לפתח ולהתפתח.

 

ב. היסוד השני הוא האבחנה בין חינוך לטיפול. חינוך נשען מלכתחילה על ערכים מסוימים וניסיון להקנות לזולת ערכים אלו, ומטרתו להשפיע על ערכים והתנהגות. החינוך הוא התחום העיקרי של הרב, והפסיכולוג איננו עוסק בחינוך, ולא מחויב למטרותחינוכיות מסוימות. הבעיה מתחילה אך ורק כאשר עוברים למגרש של יעוץ וטיפול.

 

ג. טיפול מתחיל מנקודת מוצא של ניטרליות ואובייקטיביות של המטפל, קבלה שלמה של הזולת כסובייקט , וניסיון לסייע לו ללא השפעה על אמונותיו וערכיו. הרב, עקב הכשרתו, תפקידו ואמונתו, איננו יכול ורשאי להיות אובייקטיבי וניטרלי בתחום של אמונות ודעות. לכן כאשר הרב מבצע התערבות ייעוצית או טיפולית ולא חינוכית בלבד, יש צורך להגדיר ולברר מה המשמעות של מעמדו ודמותו כבעל אמונות וערכים דתיים. כאשר הרב עוסק בחינוך ובפסיקת הלכות ובלבד לא נוצרת בעיה. לעומתו,גם הפסיכולוג המתיימר להיות אובייקטיבי וניטרלי, הוא עצמו אדם שלם בעל עקרונות וערכים המשפיעים על התערבותו המקצועית, ועל רגשותיו כמטפל כלפי המטופל. היות הפסיכולוג דתי או חילוני, חרדי או דתי לאומי חודרת לחדר הטיפול בהכרח ומשפיעה על יחסי המטפל והמטופל. השיקול איזו עמדה בסיסית מתאימה ויעילה יותר לטיפול צריך להבחן ולהשפיע על חלוקת התחומים והתפקידים בין רב ופסיכולוג, ולהשפיע על ה"חוזה הטיפולי" בו הרב או הפסיכולוג מגדיר מראש את עמדתו, ובמה הוא יכול לסייע.

 

ד. ידע והכשרה- חשוב מאוד להכיר בצורך בידע והכשרה על מנת לעסוק ביעוץ וטיפול לאנשים. הכוונה לידע בתחום של הפסיכופתולוגיה, פסיכודיאגנוסטיקה ופסיכותרפיה, מבנה האישיות והקשר בין העולם הרגשי וההתנהגות.בתחום האקדמי ישנם מחלקות שונות המעניקות השכלה, ובהמשך קיים מסלול התמחות לכל תחום. רבנים מקבלים את השכלתם התורנית בישיבות, ועדיין אין אבחנה מספקת ופיתוח מסלולים של התמחות רבנית ייחודית. התפתחות הקשר בין פסיכולוגים ורבנים עשויה לסייע בפיתוח מסלולי הכשרה מתאימים, ורבני קהילות המעוניינים לעסוק בייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי, יוכלו להתפתח. כיוון כזה עשוי לפתח רב סוציאלי, רב פסיכולוגי, ויועץ חינוכי רבני. כל זמן שאין מסלולים כאלו דיאלוג וקשר עשויים לפתח מודלים של שיתוף פעולה בין רבנים ואנשי מקצוע, והגדרות של תחומים וגבולות.

 

ה. קשר ושיתוף פעולה שוטף. פיתוח מסגרות של עבודה משותפת, עד כדי בניית מכונים מקצועיים המתבססים על צוות רב מקצועי וגישה אינטגרטיבית. חשוב לפתח תודעה של רבנים שכאשר הם מזהים התנהגויות וסימפטומים הדורשים אבחון וטיפול להפנות לפסיכולוגים. הפנייה לטיפול אין משמעותה ניתוק המשך הקשר של הרב והמשך עבודה יעוץ וליווי, תוך יצירת קשר עם המטפל, כמובן בהסכמת המטופל. במקביל על פסיכולוגים להכיר את הרב המחנך או רב הקהילה, ולהשתמש בסמכותו ההלכתית והחינוכית כדי לקדם מטרות טיפוליות.

 

יישום גישה זו עשוי לבנות מערכת חדשה לטיפול בנושאי זוגיות וגירושין המשלב רבנים ונטפלים זוגיים ומשפחתיים. הרבנים עשויים לתת את הפן ההלכתי והערכי לטובת שלום בית, ופסיכולוגים עשויים לסייע בהבנת מבנה האישיות של כל אחד מבני הזוג, לזהות חולשות וכוחות, ולטפל בדינאמיקה בריאה ולא פתולוגית בתוך המשפחה. ההבנה המקצועית עשויה לשפר את הייעוץ הרבני, ולהיפך גישה ערכית הלכתית עשויה למתן התערבויות פסיכולוגיות הגולשות לתחום של אמונות ודעות.

 

 

 

 

מאת: ד''ר צבי מוזס

כנס בנושא: יעוץ רבני לעומת יעוץ פסיכולוגי